רבי נחמן מסביר ב"ליקוטי מוהר"ן" (תורה רפ"ב) שעיקר העבודה של האדם היא לחפש בעצמו ובאחרים "נקודות טובות". הייאוש והעצבות נובעים מכך שהאדם רואה רק את החסרונות שלו, את הנפילות ואת החושך.
השמחה הברסלבית היא היכולת "לדון את עצמו לכף זכות" – למצוא בתוך כל החושך נקודה אחת קטנה של טוב, ועל ידי זה להחיות את הנפש.
רבי נחמן לימד אותנו שגם כשקשה, גם כשאדם מרגיש רחוק, עליו לעשות "פעולות של שמחה" – אפילו אם הן נראות שטותיות או מאולצות. זהו סוד הריקודים בצמתים ובאירועים זוהי עבודה של "להכריח" את השמחה להופיע.
הנחמנים שיוצאים לשמח אינם עושים זאת כהופעה, הם מבצעים פעולה רוחנית של "המתקת דינים". כשאדם רוקד בשמחה של מצווה, הוא ממתיק את הדינים מעליו ומעל עם ישראל כולו.